נגה אישיותו קרן למרחוק

אני חושבת שהאמונה בחיים שלאחר המוות עושה טוב לאנשים. יכול להיות שזה פשוט מפני שקשה להאמין שאדם שחי אתנו פרק זמן חשוב מחייו וחילק עמנו חוויות רבות – רעות כטובות – לפתע לא יהיה אתנו.
זה לא ייתכן! ברגע זה אני רואה את אבנר, כמו בהרבה רגעים אחרים, ממשי מאוד, מביט בי ממרומים ומחייך את חיוכו החם והשקט. אני זוכרת אותו מרגע שבא ל"מקווה",
והוא ילד תמים עם מבט וחזות כללית של איילה מרחפת ברגליים שלוחות מאורכות. לא הכרתי אותו אז מספיק, למרות שלמדנו באותה כיתה, אבל נוגה אישיותו קרן למרחוק וממנה לא יכולנו להתעלם.
כל כך שונה היה ומיוחד. אני זוכרת שלבים רבים בהתפתחותו והם בהירים מאוד. דומני שהוא עצמו היה מנתח כל שלב בהתפתחותו בראייה המיוחדת שלו. היה מבקר את עצמו הרבה, בעמקות ובהסתכלות פנימית מפותחת,
כאשר יחד עם זאת הסיק מסקנות לגבי שגיאותיו והשתדל לתקנן. מאוחר יותר, בכיתה י"א, אמר לי פעם שהוא מרגיש בגרות וחכמת חיים אותה רכש במרוצת הזמן ב"מקווה".
ראש פתוח היה לו. מהר מאוד הסתגל לחברה ורכש לו מגוון רחב של ידידים. ברבות הימים, אני זוכרת כי דימינו אותו לכבשה – שיער כבש היה לו, אותו נהג לסלסל בקביעות בזמן השיעורים בכיתה – כמו להצדיק את הכינוי שהדבקנו לו.
כשהתחיל לצאת עם דבורה, חברתו. ליחשנו: "צמח הטלה". תקופה זו הייתה אולי תחילה של בגרות אמיתית אותה רכש כיאה לעלם המקרב אליו חברה. "פנים של תינוק לו וכך יישאר אמרנו", אך אז כבר ידענו שבאמת ובתמים החל מתבגר.

מאוחר יותר עבר אתנו בששון את השהות בקיבוץ, שהייתה אחת התקופות מלאות הצחוק והסיפוק. הוא מאוד אהב לעבוד, אם כי תקופה זו מלווה הייתה במעט משברים לגביו.
לאחר מכן החלה תקופת ההשתפשפות, אותה עשה באמונה. היה נמצא במקלט כל ערב עם דבורה, או עם עוד כמה מהחבר'ה, ולומד עד השעות המאוחרות של הלילה, שהיו מסתיימות בדרך כלל באכילת חצי כיכר לחם לפחות,
עם או בלי אבוקדו. אבנר לא זקוק היה להרבה זמן כדי להתמצא בחומר, אלא שהיה מתבל את הלימודים בשיחות והתפלספויות מעניינות.

באחת משיחות אלה, אני זוכרת, שאמר לי פתאום שלא כדאי להשתפשף יותר מידי כי במילא ייצא לצבא וייהרג בקרב. שנאתי לשמוע אותו מדבר כך.
חשבתי שלא מתאים לבחור נבון כמוהו לדבר כך, ובמיוחד ידעתי שמאחורי דבריו מסתתרת מחשבה עמוקה. פסלתי אפשרות כזאת, כי זה פשוט נראה טיפשי ורחוק מהבחור מלא החיים, שדיבר אתי.

אבנר אהב לחיות כל רגע ורגע בחייו במכסימום יעילות אפשרית. לא עשה חשבונות לעתיד אף פעם, או שאולי לא ביטא אותם. לרוב היה שלם עם מעשיו, בכל תחום, ושמח בהם. בצבא עבר כל שלב במתינות ובהצלחה.
מלא מרץ ותעוזה היה, ועל אף שהתרכז כליל בתפקידיו הרבים לא שכח ידידות ישנה, שהייתה באה לידי ביטוי במכתבים מידי פעם ובביקורים בחופשות בדרך מהבית לבסיס. כל פעם חדש ורענן היה.
מלא חוויות טריות ומעניינות, עליהן היה מספר ודן בבהירות ובהיבטים הגיוניים.

לפתע זה נגמר; שרשרת החיים נפסקה. מוח אנושי קרוב אליו לא קולט זאת בשום פנים ואופן. כאילן צעיר הגיע אלינו משדה אילן וכאלון צעיר נגדע בדמי ימיו.

אביבה